ניסים אלוני
הרכיבה על אופניים
בנימין (תאודור) זאב הרצל
צילום: הרצל ליד אופניים – באדיבות הארכיון הציוני ירושלים
איור: ממציא האופניים קארל פרייהאר פון- דרייס (1785-1851)
רכיבה על אופניים , אילו אמרו לנו זאת לפני עשר שנים, חמש , שלוש או אפילו שנתיים, אנשים רציניים היו דוחים אמירה זו ביבושת פנים מדרך הכבוד. הדבר היה אז בבחינת אימון גופני, ערני יתר על המידה, לבחורים צעירים או למשוגעי ספורט נלעגים. ואילו היום אתה מוצא אנשים מכובדים ולא צעירים אצים על אופניים ברחובות העיר, אף מעמידים אותה שעה פנים רציניים לחלוטין.
רבים עודם מתביישים, כמובן, כשהם נתפסים רכובים על האופניים, משום שלפניהם עדיין עולם של דעות קדומות. ואולי מצויים אף גברים בני חיל השואלים בליבם אם יוכלו עוד להציג מועמדותם למועצת העיר לאחר שראו אותם על האופניים. אומנם ידוע כי הקיסר של רוסיה ונשיא הרפובליקה הצרפתית, האדון קזימיר פֵּריֶה, עלו על האופניים בפומבי, וכי כבר מצויים כיום בכל ארץ אנשים מפורסמים ומכובדים המשתמשים בכלי רכב חדש זה. אולם הרוב המכריע של האנשים הנבונים חוששים לפגום בשמם הטוב על ידי הרכיבה על אופניים. דומה עליי שאין יודעים טיבו של דבר זה מהו. אדם שלא נסע בעצמו דרך חירות על אופניים לא ידע זאת. ומי שהגיע לכך דרך מקרה או פיתוי ומשבח את המעשה- מעורר חשד, כאילו מבקש נימוקי התנצלות או שותפים למעשה שטות שעשה.
אירע לי בימים אלה שברדתי מן האופניים פגשתי במלומד חביב אחד מן האוניברסיטה שלנו. הוא הסתכל בי בתמיהה. נטלתי עוז לומר לו: "בעוד שנה תרכב גם אתה, אדוני הפרופסור!" הוא דחה זאת בתוקף. לדעתו הדבר מזיק לבריאות. זקיפות הקומה נפגעת בכך. הרי אין ברצוננו לחזור ולהיות הולכי על ארבע.
מה רבים הדברים שאנו עוסקים בהם ואינם יפים לבריאות? סבור אני שאף ההליכה ברגל – למשל – עלולה להשפיע השפעה מזיקה, אם עוסקים בה בלא מידה והתחשבות במצב הגוף. אכן, בבורותי כי רבה לא אעז להתווכח על כך עם מלומדים. ברצוני רק לתקן הנחות מסולפות אחרות של ההולכים ברגל, אשר תהום מפריד בינם לבין רוכבי האופניים. אין זה נטול טעם כלל ועיקר, אם רוכבי האופניים מבקשים להבדיל עצמם מקרב ההמון בלבוש משלהם, בברכה מיוחדת ובשאר גילויים קטנים. למעשה הם כבר כיום, ביודעין או שלא ביודעין, נציגיה של תקופה אחרת,
עולה בזיכרוני משפט אווילי, שהעליתי לפני שנים אחדות על הנייר, ובו דיברתי בהרגשת עליונות של אחד הנמנה עם הרוב המכריע – על "עבדות העונשין שברכיבה על אופניים". הנכון הוא שאין הרכיבה על אופניים עבדות עונשין אלא תענוג, ולא ספורט של טרזנים אלא אמצעי תחבורה מועיל, שההכרח בו יגדל וילך ככל שיחדור יותר לשאר דרכי המסע והמשא.
אנו, בני העת הזאת, נולדנו בעולם שנמתחו בו מסילות ברזל. בתבונת זבוב בן יומו שלנו נראים בעינינו פלאי תחבורה אלה כאילו היו קיימים גם תמול שלשום ואין להם משמעות של התרחשות היסטורית אדירה.
ומשהו בדומה לזה – קטן יותר, קטן הרבה יותר, אולם בכל זאת בעל משמעות מתחולל כיום סביב הרכיבה על אופניים, אשר עוד לפני שנים אחדות נראו ככלי משחק, ועתה הם מניעים לשינויים עצומים כאלה, בארצות שבהן הרכיבה על אופניים נפוצה יותר מאשר אצלנו, כבר עוררה משברים של ממשׁ. בכתב עת אמריקני פרסם זה מקרוב מר בּישֹופּ סקירה על אודות הנזקים שמחוללים האופניים. ייתכן שהמספרים שבהם נקב אינם אלא הערכה בלבד, ואולם כבר הוא מעלה בנו תחושה של מהפכות גדולות ועצומות. הבא לזקוף לחובתם של האופניים משברים משקיים ממש, הריהו, בלי ספק, נתפס לגוזמה, לפחות לעת עתה. אולם קריאה משעשעת היא, כפרדוקס מבריק מתחום המשק הלאומי, שעה שמר בּישׁוֹפּ דן לכליה את כל התעשיות של מוצרי המותרות בגלל האופניים. הוא מספר לנו כי משערים שבשנת 1896 יימכרו בארצות הברית כמיליון זוגות אופניים. אם ננקוב את מחירו הממוצע של זוג אחד במאתיים גוּלדֵן, נקבל סכום ניכר, שרובו ניטל מן התעשיות לחפצי המותרות. הנפגעים ביותר הם הצורפים והשענים. בחורים צעירים ובחורות צעירות מבקשים להם במתנה אך ורק אופניים. גם יצרני הפסנתרים קובלים מרה. לדבריהם ירד המחזור בשנה שעברה כדי מחצית הממוצע הקודם. משמע שמנגנים פחות בפסנתר, אכן אין בזה שום רע. אולם גם חדלו קרוא, קובלים המו"לים. (על צערם של הסופרים הן ממילא אין מדברים לעולם...). בית הוצאה אחד בניו יורק מספר שמחזורו פחת בשנה האחרונה בשניים ומחצית המיליון גולדן. קינה זו עלתה אלינו גם מצרפת, שבה מייחסים את "משבּר הספר" – לאופניים. אין הבריות יושבים עוד מאחורי התנור, אלא מתעופפים אל מחוץ לבית.
נאנחים גם החייטים, משום שרוכב האופניים לובש בגדים זולים; הסנדלרים, משׁוּם שאין הוא מרבה לקלקל מגפיים כמקודם; ואף הסַפָּרִים, משׁוּם שהוא מקדיש, לפי דבריהם, פחות דאגה לשערות ולזקן. אולם דבר זה ודאי לא יעמוד אלא כל זמן שרוכב האופניים מרגיש מעין בושה בפנים הערים. לאט לאט ירצו להיראות בהידור גם על האופניים, ובפריז אפשר להבחין בכך כבר כיום. רבת רושם יותר היא ידיעה אחרת של מר בישופּ. הוא טוען כי לפי ידיעות מהימנות ירדה צריכת הטבק בארצות הברית במידה ניכרת. את הירידה בשנה זו אומדים בשניים וחצי המיליון גולדן לערך יום יום. הנזק שסבלה חרושת הטבק מאז פריחתה של הרכיבה על אופניים בארצות הברית מגיע, לפי הסברה, כדי מיליארד ומחצית המיליארד גולדן. גם אם יש בדבר הזה מקצת אמת, אין להצטער על כך. פירושו של דבר זה הוא, מכל מקום, שפחתה במקצת כמות הרעל הנמזגת לגוף. במקהלת המקוננים לא נפקד, כמובן, גם מקומם של מנהלי התיאטראות. הללו היו ברצון רב מגישים תלונה על כל אדם המהלך בחוץ בזמן ההצגות. ואין צריך לומר כי מייצרי עגלות, סוחרי סוּסים, בעלי מרכבות, הם עטופי צער. ואולם הנפגעים ביותר הם מפעלי התחבורה הגדולים בערים, חברות האוֹטומובילים, החשמליות וכיוצא באלה. עוד יחלוף זמן מה עד שיוכר כאן הצמצום במספרים בולטים, אך כבר אפשר לנחש, שבמיוחד תיפגע התחבורה המקומית ברכבת. התקווה, שרוכבי אופניים ישתמשו כברת דרך ברכבת – הוא פיצוּי רופף מאוד.
והנה הגענו לשיאה של הבעיה. הנה עולה שוב לגדולה הכביש הראשי הנעזב. הזמן שהיה מתבזבז באולמות המתנה הופך לזמן של נסיעה, ובכך זוכה הרכיבה על האופניים ביתרון בולט על פני הנסיעה ברכבת. הרכיבה באופניים היא חופשית יותר, נוחה יותר, זולה יותר, ורק במזג אוויר לקוי יש להעדיף את הרכבת. בדרכי המלך הגדולות עדיין רואים כיום פה ושם את חורבותיה של התקופה שקדמה לרכבת. אכסניות, בתי מרזח, שחרבו עם כניסתו הסואנת של הוד מעלתו הקטר. עתה עם כניסת האופניים מביאים לפתחנו חיים חדשים. כחסד שמיים מופיעים האופניים בעיניהם של בעלי הפונדקים השכוחים, שרבצו שם נטולי ישע, מדוכדכים, דוממים, וצפו מן המֵצר המדאיב כיצד הם הולכים ומתרוששים. אומנם למפרזל הסוּסים מהימים הטובים ההם של תקופת הרִתמה אין תרופה עוד, אולם המסגר יש לו לעיתים עבודה, ובסופו של דבר נמצא כל הכפר כולו נהנה, לאחר שחזר ותפס מקומו בעולם.
סיפוּר מוזר עולה בזיכרוני, סיפור שהתרחש בימים הטובים ההם במדינות הריין. יישוב אחד פנה אל הממשלה בבקשה שיהיה הר בתחומו. כן, הר. כי הכביש שבאותו מקום היה חלק וטוב מדי והעגלונים חלפו עברו על פניו עם צימאונם בלי להתעכב, לפיכך ביקשו האנשים הנבונים של אותו ישוב קטן להסתייע בתל המצוי שם, שלרגליו הוליכה הדרך הטובה, ולעשותה תלוּלה. וכך היה, מבוקשם ניתן בחסד הממשלה. תוך כדי קריאות דִיוֹ, דִיוֹ, של עגלונים בזיעתם, גלגלים שבורים וכל מיני תאונות סוסים, במעלה ההר ובמורדו, חזר ושגשג הכפר הערמומי.
האופניים הם התחליף להר המלאכותי הזה, ואם רבים הם המלינים על כך, הרי שיש גם רבים שעתידים לצהול ולשמוח. הכול מודים שהתעשייה החדשה המייצרת מוצר מבוקש זה בכמויות גדולות כאלה, מעסיקה אינספור ידיים ומשמשת מקור למאות יוזמות, במישרין ובעקיפין. והללו שקיומם כלכלי היה בסכנה מצווים לטכס עצה כדי למצוא מקום לעצמם בתחום החדש. קם עולם של רוכבי אופניים, ולו צרכים מגוונים, העשויים לשמש תחליף לכל איש חרוץ ונבון. בתקופה של הליכה מהירה ומתקדמת כתקופתנו אובדים רק הרדומים בלבד.
כלי תחבורה יעיל זה, שעוד מעט ואי אפשר יהיה בלעדיו, היה זמן רב לבוז. המשתמשים בו היו ללעג. לא אגזים בערכם של רוכבי האופניים הראשונים. רובם ודאי לא היו אלא משוגעים לספורט, שעסקו בכך כשם שעסקו בכל שיגעון אחר. ואולם הצדק לא היה עם המלעיגים. עוד לפני עשר או חמש עשרה שנה התלוצצו הרבה על בעלי אופניים. התפרסמו קריקטורות של חזון העתיד, של אופים, דוורים וחיילים המתרוצצים על גבי אופניים בצורה מגוחכת ביותר. וראה- עתיד זה כבר כאן. זה מקרוב ראיתי קצב אחד, סל קש קשור לאופניו, רוכב ברחובנו הראשי בווינה.
בעיר גרליץ בדרום גרמניה, בחזית המפקדה של המטה הראשי של הצבא הפרוסי חנתה בזמן התמרונים האחרונים יחידה צבאית של רוכבי אופניים בשירות המודיעין. האופניים היו לכלי שיש בו עניין בעתות מלחמה כבימי שלום. אכן, ראוּי היה באמת לשמור על כל הקריקטורות הללו. סופם של המלעיגים שהיו לנלעגים.
האם ידוע מהו גילם של האופניים, כלומר כמה זמן נגזר עליהם להמתין עד שיוכר ניצחונם? גילם, בערך, כגיל המאה. עגלות ללא סוסים כבר היו קודם לכן. ב־1649 התקין האנס האוץ' (1595–1670) ממציא גרמני בנירנבּרג מרכבה מלאכותית "המהלכת באורח חופשי ואינה צריכה שירתמו אליה סוסים או משהו אחר" כלשון כרוניקה אחת. "ועגלה זו מהלכת אלפיים צעד בשעה, רצונך – אתה עוצר, רצונך, אתה ממשיך בנסיעה, והכל עשוי על ידי מנגנון השעון". עגלה נירנברגית זו, ארבעה אופנים היו לה. מאה וחמישים שנה חלפו עד אשר הגיעו לשלושה אופנים, ולבסוף – לדו אופַן. זאת הייתה התפתחות שלוותה בהמצאות מופלאות רבות.
בספרו של וילהלם ווֹלף "האופניים ורוכב האופניים " ( 1890 } מצויות תמונות מעניינות אחדות לתולדותיה של התפתחות זו. הרעיון של הנעת עגלה בכוחו של הנוסע עצמו – לא הוזנח עוד. אלא שתלת־האופניים המונעים בידיים וברגליים יש בהם משום כבדות שטרם גברו עליה.
מקובל הוא שממציא האופניים היה היערן ממדינת באדן, קארל פרייהאֵר פוֹן־דרייס, (1851–1785) שהגיע בשנת 1816 עם "מכונת הריצה" שלו לפריז והופיע לפני הקהל בגני הטיבולי. אולם כבר ב־1800 לערך רכבו בפריז על דו- אופניים. וראוי היה באמת למעשה זה השם ריצה יותר מנסיעה. רוכב האופניים ישב על מוט העץ, שקישר בין שני האופנים שעמדו זה מאחורי זה, רגליו נגעו בקרקע והוא דחף עצמו בשמאל ובימין לסירוגין. היה זה משחק נטול ערך לחלוטין ואף על פי כן זכה לתפוצה. באנגליה קראו לזה "סוס עץ מהלך", כינוי שהיה מקובל בקרב חובבי הספורט.
רבים הגיעו לאחר הופעתו של האדון פוֹן דרייס לידי הכרה שאין צורך להניח את כפות הרגליים על הקרקע כדי לשמור על שיווי המשקל שעה שהאופנים כבר בתנועה! אף על פי כן חלפו ארבעים ושש שנים עד שמסגר צרפתי בשם פייר מישוֹ (1813–1883), התקין עם בנו ארנסט בפריז שני "מדרסים", פֵדָלים, באוֹפַן הקדמי, דבר שהיה שיפור מכריע.
הדו־אופן עבר במהלך השנים שלבים אחדים שאין להם עוד אלא עניין היסטורי בלבד. צורת האופניים של היום נראית לנו מושלמת מאוד; נאה היא, חזקה ובטוחה. ודאי כרוכות באופניים גם סכנות, אולם איזו נסיעה מהירה אינה כרוכה בסכנות כאלה או בדומות להן ? אגב, ייצור האופניים משתבח והולך ללא הרף. מוחות רבים טורחים לעשותם קלים יותר, מתמידים יותר ובטוחים יותר. ה"סוס עץ המהלך" של הברון פוֹן דרייס היה למכונה נחמדה עד מאוד, שבקורי הברזל שלה טמונים אוצרות של חריפות שיכלית.
כבר ברור מעכשיו מה עצומה תהיה השפעתם של האופניים על מצבם של בני אדם, עד מה ישתנו בהכרח פני הערים ורבים מתנאי חיינו. מבחינות רבות הדבר יסייע גם לחידוש זכותו של היחיד. מאמצעי התחבורה ההמוניים עם לחץ ההמונים – הגענו שוב לאינדיבידוּאליזם, יצאנו שוב לחירות חדשה. כל המבקש להתנסות בעצמו בחוויה זו, יעלה נא על האופניים. כיצד אומר בעל הכרוניקה מנירנברג? "רצונך אתה עוצר, רצונך אתה ממשיך בנסיעה".
האין הדבר מצווה עלינו לנהוג מידה של ענווה בפני רעיונות בלתי צפויים לנו ובפני אנשים המבקשים להלך בנתיבים לא סלולים? הנה כי כן, משמש לנו כלי רכב זה מופת לגורלם של רעיונות, לרוב סבלם ובסופו של דבר לניצחונם המופלא.
-----------------------------------------------------------------------
בנימין זאב הרצל פרסם את הפיליטון הזה במדור אמנות ותרבות אותו ערך בעיתון "נוייה פראייה פרסה" ב1.11.1896
תרגום מגרמנית: אברהם שמואל שטיין. עריכה, עדכון לשוני והערות: ראובן מירן, התקינה: מיכל ברמן. תודה לפרויקט בן־יהודה.
ולמוזיאון היהודי בווינה. מתוך הספר: בשבחי האופניים, סופרים רוכבים, יצר וערך ראובן מירן, נהר ספרים 2026
עריכה לאתר במה : מוטי סנדק
במוזיאון היהודי בווינה סוברים שהסופר הווינאי ארתור שניצלר, המנטור הספרותי של תאודור הרצל, הוא שהדביק אותו בהתלהבות מכלי התחבורה החדש ולימד אותו לרכוב על אופניים. בעקבות שיעורים אלה כתב הרצל הנלהב את הפיליטון "רכיבה על אופניים"
הצגת בכורה
קישורים חיצוניים
הספר בשבחי האופניים, סופרים רוכבים -הוצאת נהר ספרים
קישור לאתר של קארל פרייהאר פון- דרייס (אנגלית,גרמנית,צרפתית)
פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך
