על כתב העת

'במה, כתב עת לתיאטרון', הוא המשכו של כתב העת 'במה לענייני אמנות תיאטרונית'. הגליון הראשון הופיע בחודש אייר תרצ"ג, מאי 1933 בהוצאת 'חוג הבימה תל אביב', בעריכת ש. פרלמן. בדבר המערכת נכתב: "החוברת הזו היא ניסיון ליסוד במה אשר מטרתה לפרסם בחוגים רחבים את מפעל התיאטרון של ארץ ישראל". בגיליונות הראשונים מצוטטים דבריהם של ח.נ. ביאליק, ארנולד צוויג, מרטין בובר, סמי גרונימן, יעקב פיכמן, שאול טשרניחובסקי וכן צילומים, כרזות, איורים לתפאורות ותלבושות של אריה אל-חנני, מרסל ינקו, אריה נבון, ז'ניה ברגר, עמנואל לופטגלס, ראובן רובין ועוד.

גלגולי כתב העת

כתב העת בחסות 'חוג הבימה תל אביב' פעל למעלה מעשור עד שנת 1948 בה לאור משבר בתיאטרון הבימה פסקה הוצאתו לאור. בשנת 1959 הקים ישראל גור את כתב העת לתחיה ופעל לגיוס כותבים ותקציבים ולהוצאתו לאור. ששת הגיליונות הראשונים שערך ישראל גור (חמשת הראשונים בשיתוף דרור אורון ויהודה האזרחי) יצאו בחסות חוג הבימה ירושלים, חוג שייסד ישראל גור בנפרד מתיאטרון הבימה. הגיליונות הבאים יצאו הודות למרץ הבלתי נדלה של גור שהוביל את הגיליון עד פטירתו בשנת 1982. לאחר מותו של גור עבר הארכיון ועמו כתב העת 'במה' אל המשכן החדש באוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1984 ועד 2005 כתב העת יצא לאור בהוצאת הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור. העורכות שמונו, על פי ההסכם עם האוניברסיטה העברית, היו רות בלומרט, מנהלת הארכיון, ודבורה גילולה, ראש החוג לתיאטרון באותם הימים. בשנת 1995 הצטרף לעריכת כתב העת עמוס יובל כעורך שותף לצידה של דבורה גילולה. לאחר הפסקה של ארבע שנים חודשה הופעת כתב העת תחת השם 'במות ומסך' (2013-2009). במהלך שנים אלו שימשו כעורכים דבורה גילולה (גליונות 11-1), עמוס יובל (גליונות 5-1) וליאורה הרציג (8-6) וכתב העת יצא לאור בהוצאת כרמל (גיליונות 6-1) ובהוצאת הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור (גיליונות 11-7).  החל משנת 2016 מופיע כתב העת בשם 'במה, כתב עת לתיאטרון' במתכונת גליון נושא חד-שנתי, ויוצא לאור בהפקת המכון לקידום תאטרון יהודי (ע"ר) בעריכת מוטי סנדק. 

עורכי כתב העת 'במה' ו'במות ומסך' לאורך השנים: 

'במה': ש. פרלמן (1933) | ג. חנוך (1948-1933) |  ראובן גרוסמן (1938) |  ישראל גור (1959- 1982) | דרור אורון (1959) | יהודה האזרחי (1960-1959) | דבורה גילולה (2005-1984) | רות בלומרט (1994-1984) | עמוס יובל (2005-1995).

'במות ומסך': דבורה גילולה (2013-2009) | עמוס יובל (2010-2009) | ליאורה הרציג (2012-2010)
'במה, כתב עת לתיאטרון': מוטי סנדק (2016-  ) 

תכנים לאורך השנים

כתב העת 'במה' היה כתב עת לדרמה ולאמנות התיאטרון והשקפתו היתה רחבת אופקים. הרשומות שנאצרו בין דפיו עוסקות במחזאות ובתיאטרון בעולם ובקורותיו של התיאטרון העברי מלפני קום המדינה ועד היום. למעלעלים בגליונות מתגלים סיפורים מהקמת התיאטרונים הראשונים בעיר תל אביב: 'הבימה', 'האהל', 'הקאמרי', האופרה הישראלית ובמות הסאטירה וההומור. וכן רשימות המתארות את הרפרטואר, היוצרים, ההצלחות והמשברים. בגיליונות פורסמו כמאה מחזות וקטעי מחזות מקוריים ומתורגמים לצד סקירות על הפקות בישראל ומעבר לים, ורשמים ממסעות של תיאטראות ישראלים בחו"ל. מבין הגליונות נשזר סיפור קליטתם של יוצרי תיאטרון ניצולי-שואה שנמלטו מאירופה ערב עליית השלטון הנאצי ובתום מלחמת העולם השניה. יוצרים שעלו לישראל, הקימו מוסדות תרבות, קידמו יצירה עשירה ובנו לעצמם קריירות חדשות בשפה העברית. תרומתו הסגולית של העורך המיתולוגי ישראל גור לנושא תולדות התיאטרון העברי מתבטאת בשני חיבורים בולטים: האחד, פרקי 'הפנקס התיאטרוני' - מעין אנציקלופדיה של התיאטרון העברי והשני, 'פרקי המחזה המקורי בישראל' - תיעוד כרונולוגי של התהוות התיאטרון העברי בארץ ישראל.  

ברכת יצחק נבון לגיליון ה-100

"מונחת לפנינו חוברת 'במה' מס' 100 ותחושת חג בלב. זהו הרבעון העברי היחיד לתיאטרון ולדרמה והוא מהווה במה חיונית בחיי התרבות בישראל. כתב עת זה המופיע בהתמדה מזה שנים, מניב עתה את פריו ה-100 ולא נס לחו בתהפוכות הזמן. הרבעון 'במה' מתחדש ומתרענן מחוברת לחוברת, בצורה ובתוכן, מקיף תחומים ונושאים ומהוה אוצר בלום לשוחרי התיאטרון העברי, הישראלי והעולמי... נזכור גם את ישראל גור ז"ל, שהיה העורך הבלתי נלאה של הרבעון בשנים 1960-1982, ואשר בצד הארכיון והמוזיאון לתיאטרון שהקים בירושלים, מילא חלל גדול בתוכן ובצורה מבלי להתפשר כהוא זה על איכות, ובמסירות העשיר את חיי התיאטרון שלנו" (מתוך דברי ברכתו של שר החינוך והתרבות יצחק נבון, בפתיחת גיליון ה-100 שראה אור בשנת 1985).  

דבר העורך מוטי סנדק

גיליון 'במה' (285) שיצא לאור בשנת 2019 היה הראשון בסדרת גיליונות הנושא של במה ומציין 85 שנה ליסוד כתב העת ו- 100 שנים לפרסום תרגומו של ח.נ ביאליק למחזה 'הדיבוק'. החזון של במה בעריכתי הוא לפתוח בדיאלוג בין היוצרים, הקהל, קהילת החוקרים, מנהלי מוסדות התרבות ומקבלי ההחלטות. דיאלוג אשר יפרוץ מן הגיליונות המודפסים לאתר האינטרנט ולמפגשים חיים.

לקריאת המאמר מאת שלי זר-ציון - ראשית ההיסטוריוגרפיה של התיאטרון העברי

לחצו כאן