ברנר בלונדון - 100 שנה להירצחו של יוסף חיים ברנר

בתמונה: יוסף חיים ברנר, 1910.

זכורני, ימים אחדים לפני שהחל לכתוב את המחזה "מעבר לגבולין" היה מלא התרגשות עצומה. כשנגמרו כל ההכנות לעבודה, סר אלי ובקשני שלא אבוא לביתו בטרם יבקרני הוא תחילה, כלומר: אחרי גומרו לכתוב את כל הדרמה.

כעבור שבוע נכנסתי אל בית-הדפוס לשאול לשלומו של ברנר, והנה סיפר לי המדפיס מר ישראל נרודיצקי (איש משכיל, חבר נעוריו של ח.נ. ביאליק, שדאגותיו לברנר היו דאגות אח), כי ברנר השליך מחדרו, לפני שהתחיל לכתוב את המחזה, כמעט את כל הנמצא בתוכו, הוציא את כל הספרים והעיתונים, הסיר את רסיס הראי מעל הקיר, משום שבו הוא רואה פרצופו של עוד איש כמוהו מסתובב בחדר ומפריעו מעבודתו. מאז אין הוא נראה ואינו אוכל דבר.

אשתו של מר נרודיצקי הכניסה לו פעם חלב, והוא שפכו ארצה לעיניה, ופעם הכניס הוא-עצמו לתוך חדרו פחם להסקה (הדבר היה בחורף והקור היה חזק) – וברנר השליך אותו מהחדר יחד עם הפחם.

החלטתי לעלות אליו. דפקתי על הדלת, ואין עונה. פתחתיה, ולפני נגלה גופו של ברנר כשהוא רץ הנה והנה. פניו לא נראו, משום שהיה חבוש מעילו העליון על ראשו ועוטף בו את פרצופו. הוא הוציא מפיו קולות משונים, כקול נהמת חיה. קראתי בשמו – ולא ענני; ורק כשנתקל בי, רעד, הסיר את המעיל מפניו, ורגע עמדנו דוממים איש מול אחיו. פניו היו חולניות מאד, ואש זרה, אש של מעבר לגבולין, דלקה בעיניו.

"אשריך שאתה הוא ביילין", קרא אלי, "לו היה אחר במקומך, כי אז..."

"מוטב", אמרתי, "יכול אתה להשליכני מכאן, אבל לפני עשותך כן, תן להביא לך אוכל ולהסיק את התנור".

הוא התחיל להפציר בי לעוזבו. כשיגמור לכתוב [את הדרמה], תהיה רוח אחרת אתו. הוא יבוא לביתי לנוח ולהחליף כוח. בעוד ארבעה-חמישה ימים יגמור בוודאי את העבודה.

כתיבת הדרמה נמשכה אחד-עשר יום. כשבא לביתי, היה רצוץ כולו. הוא הכריחני לגשת לקריאת הדרמה אתו יחד תכף. בלי שום דיחוי. הוא רעד כאחוז קדחת, והאצבעות, שאחזו ודפדפו את החוברת, רקדו כל העת. אחרי גומרו את הקריאה, נעץ בי את עיניו הדולקות וחיכה למשפטי. הוא האיץ בי שאחווה דעתי תכף, ואם לא - ישליך את החוברת אל האש לעיני. הוא אמר שהדרמה היא המלה האחרונה שלו. האחרונה ! אם אין הדבר עולה על כל מה שכתב  עד עכשיו, אין הוא שווה בעיניו כלום. בהתבונני בו ראיתי כי אמנם במצב שבו הוא נמצא, מסוגל הוא לכל. הרגעתיו ודיברתי בשבחה של הדרמה. הגזמתי במשפטי לטובה. הוא דרש שאגיד לו אם טובה היא מכל מה שכתב. הן, או לאו. אם יצירה גדולה היא באמת, הן או לאו. הוא היה אז חולה אחר אחד-עשר יום של עינויים וסיגופים קשים.

ברנר היה נוהג לכתוב כל דבר פעמיים בטרם ידפיסו. לפני הכתיבה היו לנגד עיניו הרבה פיסות נייר, שהיה רושם עליהן מראש מילים בודדות, משפטים בודדים, קטעי דברים, שיחות ותיאורים. התוכן והצורה היו ברורים לפניו כמעט בשלמותם עוד  קודם שהיה ניגש לעבודת הכתיבה. 

הדרמה נדפסה, תיכף אחר שנכתבה, ב'המעורר'. יעצתיו שלא ימהר בהדפסתה, אך הוא אמר לי שרוצה הוא להיפטר ולהשתחרר מזה ולהיות חפשי שוב. הוא סידר בעצמו את הדרמה לדפוס.

קיץ 1907

מתוך: ברנר בלונדון מאת אשר ביילין, הספרייה הקטנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה 2006, עורך מנחם פרי.

המחזה "מעבר לגבולין" מתאר משפחה יהודית שהיגרה מרוסיה ללונדון. המשפחה המעודנת נפגשת לראשונה עם מציאות חדשה ואכזרית. העלילה מתחילה עם בואו של יוחנן, האח הצעיר, ללונדון אל אחיו הבכור יהודה, תלמיד ישיבה לשעבר וכעת בעל מסעדה לא מוצלח ברובע היהודי. יוחנן מגיע ללונדון בתקווה שימצא אחיזה בחייו, עד מהרה הוא נוכח לדעת שגם זאת הייתה אשליה, משום ששני אחיו אינם מסוגלים להחזיק מעמד במציאות החדשה - האח, חיים יהודה, אינו מסוגל להוציא לאור את ספרו של אביו, אחותו רבקה, ננטשה ע"י בעלה שנסע לניו יורק. מסתבר שהמצליחים הם אלה המוכנים לוותר על חייהם הקודמים ולהתבולל באופן מוחלט עם הסביבה.

הצגת בכורה: 24/03/1971 תיאטרון הבימה

• מאת: י.ח. ברנר
• עריכה לשונית: פנחס שדה
• עיבוד ובימוי: יוסף מונדי
• תפאורה ותלבושות: אלי סיני
• מוסיקה: יוסי מר חיים
• תאורה: נתן פנטורין

בתמונה: סקיצה לתלבושות מאת אלי סיני

קישורים רלוונטים:

המחזה 'מעבר לגבולין' בפרוייקט בן יהודה

לקריאה נוספת

הסרט: 'המעורר' [2015].

בימוי, תסריט והפקה: יאיר קידר [סדרת העברים]

לצפייה