בלוג 'מנהרת הזמן'

גיליון במה 286- חיים‭?‬ או‭ ‬תיאטרון‭?‬

מוטי סנדק

ביומנו‭ ‬מתאר‭ ‬יאנוש‭ ‬קורצ’אק‭ ‬אפיזודה‭ ‬שולית‭ ‬שהתרחשה‭ ‬בחנות‭ ‬בגטו‭ ‬ורשה,‭ ‬בה‭ ‬קונה‭ ‬מתרעמת‭ ‬על‭ ‬החנוונית‭:‬ “גברתי‮”‬, ‬עונה‭ ‬החנוונית‭ ,‬“אין‭ ‬זו‭ ‬סחורה‭ ‬ואין‭ ‬זו‭ ‬חנות,‭ ‬את‭ ‬לא‭ ‬לקוחה‭ ‬ואני‭ ‬לא‭ ‬חנוונית‭.‬ אני‭ ‬כלל‭ ‬לא‭ ‬מוכרת לך‭ ‬ואת ‬לא‭ ‬משלמת ‬לי,‭ ‬כי‭ ‬הניירות‭ ‬הללו‭ ‬אינם‭ ‬כסף‭ ‬כלל‭.‬ את‭ ‬אינך‭ ‬מפסידה‭ ‬ואני‭ ‬איני‭ ‬מרוויחה‭.‬ מי‭ ‬מרמה‭ ‬פה‭ ‬את‭ ‬מי‭ ‬היום‭ ‬ולמה‭ ‬לנו‭ ‬כל‭ ‬זה? - אלא שצריך בינתיים לעשות משהו, לא?".

יהושע‭ ‬סובול‭ ‬ציטט‭ ‬במחזהו‭ ‬‘גטו’‬‭ ‬מתוך‭ ‬יומנו‭ ‬של‭ ‬הרמן‭ ‬קרוק‭ ‬בגטו‭ ‬וילנה‭ ‬את‭ ‬הפּׅסקה‭ ‬המופלאה‭,‬ אחת‭ ‬המרטיטות‭ ‬לטעמי‭ ‬במחזאות‭ ‬השואה: ‬“הפשיסטים‭ ‬יכולים‭ ‬להרוג ‬אותנו. ‬זה‭ ‬קל‭.‬ אבל‭ ‬אנחנו‭ ‬פה‭ ‬בגטו‭ ‬הוכחנו‭ ‬שבדבר‭ ‬העיקרי‭ ‬הם‭ ‬נכשלו: ‬הם‭ ‬לא‭ ‬הצליחו‭ ‬לשלול‭ ‬מאתנו‭ ‬את‭ ‬צלם‭ ‬האדם‭.‬ את‭ ‬השאיפה‭ ‬לרוחני‭,‬ לאמת‭,‬ לטוב‭ ‬וליפה‭.‬ הם‭ ‬אסרו‭ ‬עלינו‭ ‬להכניס‭ ‬פרחים‭ ‬לגטו‭,‬ ואנחנו‭ ‬מגישים‭ ‬איש‭ ‬לרעהו‭ ‬עלי‭ ‬שלכת‭,‬ אולי‭ ‬אלה‭ ‬הם‭ ‬הפרחים‭ ‬הכי‭ ‬יפים‭ ‬שבני‭ ‬אדם‭ ‬הגישו‭ ‬מימיהם”.

 

שני‭ ‬הטקסטים‭ ‬האלה, ‬המסמלים‭ ‬את‭ ‬הייאוש‭ ‬והתקווה, ‬הם‭ ‬טיפות‭ ‬בים‭ ‬של‭ ‬ספרות‭ ‬השואה‭.‬ התיאטרון‭ ‬הוא‭ ‬כלי‭ ‬חווייתי‭ ‬בעל‭ ‬עוצמת‭ ‬ריגוש‭ ‬שאין‭ ‬דומה‭ ‬לה‭,‬‭‬ שביכולתו‭ ‬לחשוף‭ ‬ולהנגיש‭ ‬את‭ ‬חיי‭ ‬הרוח‭ ‬בזמן‭ ‬השואה,‭ ‬שרק‭ ‬מעט‭ ‬ידוע‭ ‬עליהם, ‬וזאת‭ ‬באופן‭ ‬שאף‭ ‬אחת‭ ‬מהאמנויות‭ ‬האחרות‭ ‬אינן‭ ‬יכולות‭ ‬להציע‭.‬

 

 

מחזות‭ ‬שואה‭ ‬בישראל

בישראל‭ ‬מוכרים‭ ‬בעיקר‭ ‬ארבעה‭ ‬מחזות‭ ‬שואה,‭ ‬חלקם‭ ‬נלמדים‭ ‬בבתי‭ ‬ספר‭ :‬‘אנה‭ ‬פרנק‭ ‬המחזה’ (1956) ‬המבוסס‭ ‬על‭ ‬היומן‭ ‬שפורסם‭ ‬בשנת ‬1947; ‘בעלת‭ ‬הארמון‬‘ מאת‭ ‬לאה‭ ‬גולדברג (1956)‭ ;‬‘חנה‭ ‬סנש‮’‬‭ ‬מאת‭ ‬אהרון‭ ‬מגד (1958)‭ ;‬ו’ילדי‭ ‬הצל’‬‭ ‬מאת‭ ‬בן‭-‬ציון‭ ‬תומר‭ .(‬1961‭) ‬ידוע‭ ‬לנו‭ ‬שנכתבו‭,‬ פורסמו‭ ‬או‭ ‬הוצגו‭ ‬כ‭ ‬300‭-‬מחזות‭ ‬שואה‭ ‬שנכתבו‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬נשים‭ ‬ובהשראת‭ ‬סיפורי‭ ‬או‭ ‬יומני‭ ‬נשים‭.‬

הגיליון‭ ‬החדש‭ ‬של‭ ‬‘במה’‬‭ ‬מוקדש‭ ‬לנשים‭ ‬בתיאטרון‭ ‬השואה‭ ‬ואחריה‭,‬ ומביא‭ ‬אל‭ ‬קדמת‭ ‬הבמה‭ ‬את‭ ‬סיפורן‭ ‬של‭ ‬עשרות‭ ‬נשים‭ ‬מעוררות‭ ‬השראה‭ ‬אשר‭ ‬ברוחן‭ ‬וביצירותיהן‭ ‬הטביעו‭ ‬חותם‭ ‬על‭ ‬תרבות‭ ‬המאה‭ ‬העשרים‭.‬ נשים‭ ‬אלה‭ ‬מציגות‭ ‬בפנינו‭ ‬שאלות‭ ‬מאתגרות‭ ‬ומציעות‭ ‬אמצעים‭ ‬אמנותיים‭ ‬העשויים‭ ‬ליצור‭ ‬לנו‭ ‬עולם‭ ‬טוב‭ ‬יותר‭ ‬במאה‭ ‬העשרים‭ ‬ואחת‭.‬

 

“לשם‭ ‬מה‭ ‬יש‭ ‬צורך‭ ‬במלחמה‭?‬” רושמת‭ ‬נערה‭ ‬בת‭ ‬13‭ ‬ביומנה‭ ‬בעליית‭ ‬הגג‭ ‬באמסטרדם‭ ‬“מדוע‭ ‬אין‭ ‬הבריות‭ ‬יכולים‭ ‬לחיות‭ ‬בשלום? ‬למה‭ ‬צריך‭ ‬להחריב‭ ‬הכול‭?‬ מדוע‭ ‬מבזבזים‭ ‬יום‭ ‬יום‭ ‬מיליונים‭ ‬לצרכי‭ ‬המלחמה‭ ‬ואין‭ ‬פרוטה‭ ‬לרפואה,‭ ‬לאמנים, ‬לעניים‭ ‬”‭?‬יומנה‭ ‬של‭ ‬אנה‭ ‬פרנק ‬הוא‭ ‬המסמך‭ ‬הידוע‭ ‬והמטלטל‭ ‬ביותר‭ ‬בעולם‭ ‬המתכתב‭ ‬עם‭ ‬הנצחת‭ ‬זיכרון‭ ‬השואה‭.‬

 

 

קליידוסקופ מרהיב במערכה הראשונה

במערכה‭ ‬הראשונה‭ ‬בחרנו‭ ‬לחשוף‭ ‬קליידוסקופ‭ ‬מרהיב‭ ‬של‭ ‬יוצרות‭ ‬בתחומי‭ ‬אמנויות‭ ‬הבמה‭:‬ תיאטרון‭,‬ קברט,‭ ‬אופרה, ‬מחול, ‬תיאטרון‭ ‬בובות‭ ‬וקרקס‭.‬

 

 

“השחקניות”‭ ‬במערכה‭  ‬השנייה

אנה‭ ‬פרנק‭ ‬היא‭ ‬אחת‭ ‬משתים‭ ‬עשרה‭ ‬נשים‭ ‬יוצרות‭,‬ המייצגות‭ ‬בסיפור‭ ‬חייהן‭ ‬ויצירותיהן‭ ‬את‭ ‬מגוון‭ ‬האמנויות‭ ‬והסגנונות‭:‬ תיאטרון‭,‬ שירה‭,‬ יומן‭,‬ פרוזה‭,‬ הגות‭,‬ ציור‭,‬ חמלה‭ ‬ותיקון‭ ‬עולם‭.‬ לצידה‭ ‬של‭ ‬אנה‭ ‬פרנק‭ ‬נפגוש‭ ‬את‭ ‬אתי‭ ‬הילסום‭,‬ חנה‭ ‬סנש‭,‬ נלי‭ ‬זק”ש‭,‬ שרלוטה‭ ‬סלומון‭,‬ סטפה‭ ‬וילצ’ינסקה‭,‬ אירנה‭ ‬סנדלר‭,‬ נאוה‭ ‬שאן‭,‬ אלמה‭ ‬רוזה‭,‬ שרלוט‭ ‬דלבו‭,‬ ג’רמן‭ ‬טיון‭,‬ אדית‭ ‬שטיין‭,‬ לאה‭ ‬גולדברג‭ ‬ואלזה‭ ‬לסקר‭-‬שילר.‭ ‬הן‭ ‬“השחקניות”‭ ‬במערכה‭ ‬השנייה‭ ‬של‭ ‬הגיליון‭.‬

 

 

משפט‭ ‬אייכמן‭ ‬כאירוע‭ ‬תיאטרוני - מערכה שלישית

במערכה‭ ‬השלישית‭ ‬צללנו‭ ‬אל‭ ‬פרשה‭ ‬מסעירה‭ ‬בחיי‭ ‬המדינה‭ ‬של‭ ‬ראשית‭ ‬שנות‭ ‬השישים: ‬חטיפתו‭ ‬של‭ ‬אדולף‭ ‬אייכמן‭ ‬והעמדתו‭ ‬למשפט‭ ‬בירושלים - ‬אירוע‭ ‬שאמור‭ ‬היה‭ ‬לרפא‭,‬ ולו‭ ‬באופן‭ ‬מטפורי‭,‬ את‭ ‬פצע‭ ‬השואה‭ ‬ולהוביל‭ ‬אותנו‭ ‬אל‭ ‬“התקומה”‭ ‬במדינת‭ ‬היהודים‭ ‬העצמאית‭.‬ ההוגה‭ ‬היהודייה‭ ‬חנה‭ ‬ארנדט‭,‬ שנשלחה‭ ‬מטעם‭ ‬ה’ניו‭ ‬יורקר’‬‭ ‬לסקר‭ ‬את‭ ‬המשפט‭ ‬בירושלים‭,‬ הציגה‭ ‬בסדרת‭ ‬המאמרים‭ ‬שלה‭,‬ שהפכה‭ ‬לספר‭ ‬‘אייכמן‭ ‬בירושלים: דו”ח‭ ‬על‭ ‬הבנאליות‭ ‬של‭ ‬הרוע’‭,‬ את‭ ‬המשפט‭ ‬כאירוע‭ ‬תיאטרוני‭ ‬שבויים‭ ‬מאחורי‭ ‬הקלעים‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬ראש‭ ‬הממשלה‭ ‬דוד‭ ‬בן‭-‬גוריון‭.‬

ארנדט‭ ‬הפכה‭ ‬לשנים‭ ‬רבות‭ ‬ל”אוייבת‭ ‬העם‭ ‬במדינת‭ ‬ישראל”.‬‭ ‬רק‭ ‬כ-40 ‬שנה‭ ‬בתום‭ ‬המשפט, בשנת‭ ,‬2000‭‬ תורגם‭ ‬ספרה‭ ‬לעברית. תפיסת‭ ‬העולם‭ ‬הפרפורמטיבית‭ ‬של‭ ‬ארדנט‭ ‬את‭ ‬המשפט‭ ‬ריתקה‭ ‬שלוש‭ ‬יוצרות‭ ‬תיאטרון‭ ‬ישראליות‭ ‬ואנו‭ ‬חושפים‭ ‬בגיליון‭ ‬זה‭ ‬את‭ ‬יומני‭ ‬העבודה‭ ‬שלהן‭ ‬בהשראת‭ ‬משפט‭ ‬אייכמן‭.‬

 

 

זוכרים את נאוה סמל

בימים‭ ‬אלה‭ ‬מלאו‭ ‬שלוש‭ ‬שנים‭ ‬לפטירתה‭ ‬של‭ ‬הסופרת‭ ‬והמחזאית‭ ‬נאוה‭ ‬סמל‭ ‬ז”ל‭ ‬אשר‭ ‬הייתה‭ ‬אחת‭ ‬היוצרות‭ ‬המרתקות‭ ‬של‭ ‬ספרות‭ ‬השואה‭ ‬בישראל‭.‬ כשהמחקר‭ ‬‘נשים‭ ‬יוצרות‭ ‬בשואה‭ ‬ואחריה’‭ ‬נח‭ ‬על‭ ‬שולחני‭ ‬בחיתוליו‭,‬ הייתה‭ ‬נאוה‭ ‬שותפה‭ ‬נלהבת‭ ‬לרעיון‭ ‬ויחד‭ ‬עם‭ ‬פרופ’‭ ‬גד‭ ‬קינר ‭)‬קיסינגר) –‬‭ ‬היועץ‭ ‬האקדמי‭ ‬של‭ ‬המכון‭ ‬לקידום‭ ‬תיאטרון‭ ‬יהודי‭ ‬וחבר‭ ‬מועצת‭ ‬המערכת‭ ‬של‭ ‬‘במה’ – התחלנו‭ ‬לגבש‭ ‬את‭ ‬המתווה‭ ‬למחקר‭.‬ נאוה‭ ‬קישרה‭ ‬אותנו‭ ‬עם‭ ‬ד”ר‭ ‬רושל‭ ‬סיידל‭ ‬העומדת בראש ‭‬Remember the Women Institute בניו‭ ‬יורק,‭ ‬שבשיתוף‭ ‬עם‭ ‬המכון‭ ‬שלנו‭ ‬ערכה‭ ‬ופרסמה‭ ‬קובץ‭ ‬מחזות‭ ‬באנגלית‭ ‬בשנת ‬2015. ‬קובץ‭ ‬זה‭ ‬היה‭ ‬הגרעין‭ ‬לתחילת‭ ‬העבודה‭ ‬שלנו‭ ‬על‭ ‬במה‭.‬ אנחנו‭ ‬מקדישים‭ ‬את‭ ‬הגיליון‭ ‬הנוכחי‭ ‬לזכרה‭ ‬של‭ ‬נאוה‭ ‬סמל‭.‬

 

 

לרכישה

 

 

 

במה‭ ‬חוזר‭ ‬להבימה

באמצע‭ ‬מסע‭ ‬העריכה‭ ‬של‭ ‬'במה'‮‬‭‬286‭ ‬ על‭ ‬נשים‭ ‬יוצרות‭ ‬בתיאטרון‭ ‬שואה‭ ‬ואחריה‭ ‬הופיעה ‬‮"‬גברת‭ ‬קורונה"‬‭ ‬ללא‭ ‬הזמנה‭,‬ באופן‭ ‬מסתורי‭ ‬פרצה‭ ‬לתוך‭ ‬חיינו‭,‬ החשיכה‭ ‬את‭ ‬במות‭ ‬התיאטרון‭ ‬בארץ‭ ‬ובעולם‭ ‬והשאירה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬היוצרות‭ ‬והיוצרים‭ ‬ספונות‭ ‬וספונים‭ ‬בבתיהם‭.‬

‭ ‬

יומיים‭ ‬לפני‭ ‬כן‭ ‬עוד‭ ‬הילכנו‭ ‬אנוכי‭ ‬ושמוליק‭ ‬עצמון‭-‬וירצר - יו”ר‭ ‬המכון‭ ‬שלנו‭ ‬וחבר‭ ‬מועצת‭ ‬מערכת‭ ‬‘במה’ - בפרוזדורי‭ ‬משרדי‭ ‬תיאטרון‭ ‬הבימה‭ ‬הנטושים‭,‬ עברנו‭ ‬דרך‭ ‬במות‭ ‬התיאטרון‭ ‬החשוכות, ‬האולמות‭ ‬השוממים‭,‬ עוטים‭ ‬מסכות‭ ‬וכפפות‭ ‬בדרך‭ ‬לפגישה‭ ‬עם‭ ‬נעם‭ ‬סמל‭ ‬מנכ”ל‭ ‬התיאטרון‭ ‬החדש‭.‬ דנו‭ ‬בשיתוף‭ ‬הפעולה‭ ‬המחודש‭ ‬בין‭ ‬‘במה, כתב עת לתיאטרון’‭ ‬והתיאטרון‭ ‬הלאומי‭ ‬הבימה‭ ‬והחזרת‭ ‬עטרה‭ ‬ליושנה‭ ‬לאחר ‬60 ‬שנות‭ ‬פרידה‭ ‬מאז‭ ‬יצא‭ ‬לאור‭ ‬גיליון‭ ‬‘במה’‬‭ ‬הראשון‭ ‬באביב 1933 ביוזמת‭ ‬תיאטרון‭ ‬הבימה,‭ ‬ולאחר‭ ‬שעבר‭ ‬בשנת‭ 1959 ‬לירושלים‭ ‬בעריכתו‭ ‬של‭ ‬ישראל‭ ‬גור‭ ‬ז”ל‭.‬

 

דנו‭ ‬בתכני‭ ‬הגיליון‭ ‬ובאירוע‭ ‬השקה‭ ‬המתוכנן‭ ‬ביום‭ ‬השואה‭ ‬הבינלאומי 27 בינואר 2021. ‬בתום‭ ‬הפגישה‭ ‬נעם‭ ‬מכריז‭:‬ התיאטרון‭ ‬בחל”ת‭ ‬ואני‭ ‬כאן‭ ‬בהתנדבות.‭ ‬נראה‭ ‬מה‭ ‬יהיה‭ ‬בעוד‭ ‬חודשיים‭-‬שלושה... ‬יצאנו‭ ‬אל‭ ‬כיכר‭ ‬הבימה‭ ‬מוצפת‭ ‬השמש‭.‬

 

מול‭ ‬עיני‭ ‬ריצדו‭ ‬תמונות‭ ‬כמו‭ ‬בסרט‭:‬

כיצד‭ ‬הרגישה‭ ‬אנה‭ ‬פרנק‭ ‬ששהתה‭ ‬עם‭ ‬בני‭ ‬המשפחה‭ ‬בעליית‭ ‬הגג‭ ‬באמסטרדם‭ ‬במשך‭ ‬למעלה‭ ‬משנתיים? ‬כיצד‭ ‬הרגישה‭ ‬אתי‭ ‬הילסום‭ ‬מאחורי‭ ‬גדרות‭ ‬התיל‭?‬

כיצד‭ ‬הרגישה‭ ‬שרלוטה‭ ‬סולומון‭ ‬בבית‭ ‬סבתה‭ ‬בדרום‭ ‬צרפת, ‬משקיפה‭ ‬אל‭ ‬הים‭ ‬מן‭ ‬החלון‭ ‬ומציירת‭ ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬חייה ‬‘חיים? ‬או‭ ‬תיאטרון‭?‬’

כיצד‭ ‬הרגישה‭ ‬חנה‭ ‬סנש‭ ‬בתא‭ ‬הכלא‭ ‬בבודפשט‭ ‬כששמעה‭ ‬מעבר‭ ‬לקיר‭ ‬את‭ ‬אימה‭ ‬זועקת‭ ‬לשומרים: ‬“תנו‭ ‬לי‭ ‬לראות‭ ‬את‭ ‬ביתי‭!‬”

כיצד‭ ‬הרגישה‭ ‬אלזה‭ ‬לסקר‭-‬שילר‭ ‬כשהיא‭ ‬רצה‭ ‬פרועת‭ ‬שיער‭ ‬ברחובות‭ ‬ברלין, בידה‭ ‬מזוודה בלויה‭,‬ גדושה‭ ‬בשירים, ‬ציורים‭ ‬ושברי‭ ‬רעיונות‭ ‬למחזה‭ ‬חדש‭,‬ לאחר‭ ‬שבריונים‭ ‬נאצים‭ ‬היכו‭ ‬אותה‭ ‬‮–‬‭ ‬והיא‭ ‬נכנסת‭ ‬אל‭ ‬תחנת‭ ‬הרכבת‭ ‬וקונה‭ ‬במטבעות‭ ‬האחרונים‭ ‬שבכיסה‭ ‬כרטיס‭ ‬לרכבת‭ ‬האחרונה‭ ‬לשווייץ‭ ‬ללא‭ ‬כתובת‭ ‬ברורה‭ ‬היכן‭ ‬תבלה‭ ‬את‭ ‬הלילה‭?‬

כיצד‭ ‬הרגישה‭ ‬סטפה‭ ‬וילצ’ינסקה‭ ‬כשצעדה‭ ‬לצידו‭ ‬של‭ ‬יאנוש‭ ‬קורצ’אק ו-200 ‬הילדים‭ ‬שכל‭ ‬אחד‭ ‬מהם‭ ‬אוחז‭ ‬בידו‭ ‬בובה, ‬צעצוע‭ ‬או‭ ‬פרוסת‭ ‬לחם? ‬כולם‭ ‬צועדים‭ ‬בשקט‭ ‬אל‭ ‬תחנת‭ ‬הרכבת... ‬היא‭ ‬מביטה‭ ‬אל‭ ‬קורצ’אק‭ ‬וחושבת "לו‭ ‬רק‭ ‬יכולתי‭ ‬לחבק‭ ‬אותו‭ ‬ולתת‭ ‬לו‭ ‬נשיקת‭ ‬פרידה...".

‭ ‬

כעבור‭ ‬יומיים‭,‬ בישיבת‭ ‬הפקה‭ ‬בזום‭,‬ הופיעו‭ ‬פניהן‭ ‬המחייכות‭ ‬של‭ ‬טניה‭ ‬ואחינעם‭ ‬ובישרו‭ ‬שגיליון‭ ‬במה‭ ‬החדש‭ ‬יוצא‭ ‬לדרך‭...‬

 

 

מסע‭ ‬מרתק

לאחר‭ ‬מסע‭ ‬מרתק‭ ‬של‭ ‬תשעה‭ ‬חודשים‭ ‬‮–‬‭ ‬בין‭ ‬סיפורי‭ ‬חייהן‭ ‬ויצירותיהן‭ ‬של‭ ‬עשרות‭ ‬יוצרות‭ ‬שלא‭ ‬פסקו‭ ‬ליצור‭ ‬בתוך‭ ‬שנות‭ ‬התופת‭ ‬של‭ ‬מלחמת‭ ‬העולם‭ ‬השנייה‭,‬ רציתי‭ ‬לסיים‭ ‬את‭ ‬דברי‭ ‬המבוא‭ ‬שלי‭ ‬בציטוט‭ ‬של‭ ‬הסטיריקן‭ ‬היהודי‭-‬אוסטרי‭ ‬קרל‭ ‬קראוס (1874-1936) ‬שכתב‭ ‬בין‭ ‬השנים 1915-1922 את‭ ‬המחזה‭ ‬האפוקליפטי‭ ‬‘ימיה‭ ‬האחרונים‭ ‬של‭ ‬האנושות’‬ ‬והגדיר‭ ‬את‭ ‬המלחמה‭ ‬כתופעה‭ ‬שאין‭ ‬בה‭ ‬מנצחים‭ ‬אלא‭ ‬רק‭ ‬מנוצחים‭.‬ “מהי‭ ‬מלחמה?‬”‭ ‬הוא‭ ‬שואל‭ ‬בעיצומה‭ ‬של‭ ‬מלחמת‭ ‬העולם‭ ‬הראשונה - "‬בתחילה‭ ‬מצפים‭ ‬לנצח, ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬מצפים‭ ‬שהאויב‭ ‬יפסיד.‭ ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬מרוצים‭ ‬שגם‭ ‬הוא‭ ‬סובל.‭ ‬לבסוף‭ ‬מתפלאים‭ ‬על‭ ‬כך‭ ‬שכולם‭ ‬הפסידו"‭.‬

 

או‭ ‬של‭ ‬המשורר‭ ‬הצרפתי‭ ‬שארל‭ ‬בודלר (1821-1867): ‬‮"‬אי‭ ‬אפשר‭ ‬להציץ‭ ‬בעיתון, ‬ללא‭ ‬הבדל‭ ‬באיזה‭ ‬יום‭ ,‬חודש‭ ‬או‭ ‬שנה‭,‬ מבלי‭ ‬למצוא‭ ‬בכל‭ ‬שורה‭ ‬עקבות‭ ‬נוראים‭ ‬לרשעות‭ ‬האנושית... ‬כל‭ ‬עיתון, ‬החל‭ ‬בשורה‭ ‬הראשונה‭ ‬וכלה‭ ‬באחרונה, ‬איננו‭ ‬אלא‭ ‬מסכת‭ ‬אימים‭.‬ מלחמות, ‬פשעים‭,‬ גניבות‭,‬ זימה‭,‬ עינויים‭,‬ מעשי‭ ‬רשע‭ ‬של‭ ‬נסיכים‭,‬ של‭ ‬אומות, ‬של‭ ‬אנשים‭ ‬פרטיים. ‬אורגיה‭ ‬של‭ ‬זוועות‭ ‬עולמיות‭.‬ וזהו‭ ‬המתאבן‭ ‬היומי, ‬שאיתו‭ ‬האדם‭ ‬התרבותי‭ ‬בולע‭ ‬את‭ ‬ארוחת‭ ‬הבוקר‭ ‬שלו‭.‬‮"‬

 

או‭ ‬של‭ ‬הסופר‭ ‬האנגלי‭ ‬צ’רלס‭ ‬דיקנס (1870-1912) ‬במילות‭ ‬הפתיחה‭ ‬של‭ ‬ספרו‭ ‬בין 'שתי ערים' (1859): "‬היה‭ ‬זה‭ ‬הטוב‭ ‬בזמנים‭,‬ היה‭ ‬זה‭ ‬הרע‭ ‬בזמנים‭;‬ היה‭ ‬זה‭ ‬עידן‭ ‬החוכמה, ‬היה‭ ‬זה‭ ‬עידן‭ ‬הטיפשות; ‬היה‭ ‬זה‭ ‬תור‭ ‬האמונה, ‬היה‭ ‬זה‭ ‬תור‭ ‬הספקנות‭;‬ היו‭ ‬אלה‭ ‬ימים‭ ‬של‭ ‬אור, ‬היו‭ ‬אלה‭ ‬ימים‭ ‬אפלים‭;‬ היה‭ ‬זה‭ ‬אביב‭ ‬התקווה, ‬היה‭ ‬זה‭ ‬חורפו‭ ‬של‭ ‬ייאוש; ‬הכול‭ ‬היה‭ ‬אפשרי‭,‬ דבר‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬אפשרי‭;‬ גן‭ ‬עדן‭ ‬ציפה‭ ‬לכולנו‭,‬ או‭ ‬היפוכו‭ ‬הגמור‭...‬‮"‬

 

החלטתי‭ ‬לסיים‭ ‬במילותיה‭ ‬האופטימיות‭ ‬של‭ ‬לאה‭ ‬גולדברג (1911-1970): "‬לא‭ ‬רק‭ ‬היתר‭ ‬הוא‭ ‬למשורר‭ ‬לכתוב‭ ‬בימי‭ ‬מלחמה‭ ‬שיר‭ ‬אהבה,‭ ‬אלא‭ ‬הכרח,‭ ‬משום‭ ‬שגם‭ ‬בימי‭ ‬מלחמה‭ ‬רב‭ ‬ערכה‭ ‬של‭ ‬האהבה‭ ‬מערך‭ ‬הרצח‭.‬‮"‬

 

גיליון‭ ‬‘במה’‬‭ ‬הנוכחי‭ ‬אינו‭ ‬רק‭ ‬כלי‭ ‬תיעוד‭ ‬ומחקר‭,‬ אלא‭ ‬גם‭ ‬במה‭ ‬להצגת‭ ‬דמויותיהן‭ ‬של‭ ‬נשים‭ ‬אמיצות‭,‬ יוצרות‭ ‬בעלות‭ ‬חזון‭ ‬ותעצומות‭ ‬נפש‭ ‬אשר‭ ‬העמדתן‭ ‬באור‭ ‬הזרקורים‭ ‬בקדמת‭ ‬הבמה‭,‬ מזכירה‭ ‬לכולנו‭,‬ נשים‭ ‬וגברים‭,‬ כי‭ ‬חובה‭ ‬עלינו‭ ‬להשתדל‭ ‬ולפעול‭ ‬למען‭ ‬עתיד‭ ‬טוב‭ ‬יותר‭.‬

 

 

 

אירוע השקה ב'הבימה' לגיליון 286 "חיים? או תיאטרון?" ביום השואה הבינלאומי:       קישור לסרט

 

           

 

 

 

 

תודות

ברצוני‭ ‬להודות‭ ‬למנכ”ל‭ ‬התיאטרון‭ ‬הלאומי‭ ‬הבימה‭ ‬נעם‭ ‬סמל‭ ‬על‭ ‬חידוש‭ ‬שיתוף‭ ‬הפעולה, ‬ליו”ר‭ ‬המכון‭ ‬שלנו‭ ‬שמואל‭ ‬עצמון‭-‬וירצר‭ ‬על‭ ‬תמיכתו‭ ‬המתמשכת‭ ‬ועצותיו‭ ‬המחכימות‭ ‬על‭ ‬אם‭ ‬הדרך, ‬ליועץ‭ ‬האקדמי‭ ‬שלנו‭ ‬פרופ’‭ ‬גד‭ ‬קינר‭ ‬(קיסינגר‭(‬, לחברי‭ ‬מועצת‭ ‬המערכת‭ ‬של‭ ‬במה‭,‬ לכותבות‭ ‬והכותבים‭,‬ למעצב‭ ‬המופלא‭ ‬דרור‭ ‬צונץ‭,‬ לרפי‭ ‬בורשטיין‭ ‬דפוס‭ ‬ספידגן, ‬למנהלי‭ ‬הקרנות‭,‬ לשגרירים‭ ‬ונספחי‭ ‬התרבות‭ ‬שתמכו‭ ‬בנו‭,‬ לעוזרות‭ ‬הנאמנות‭ ‬שלי‭ ‬אחינעם‭ ‬אלדובי‭ ‬וטניה‭ ‬שרם‭ ‬שללא‭ ‬עיניהן‭ ‬הבוחנות‭,‬ ליבן‭ ‬הפתוח‭ ‬וסבלנותן‭ ‬הבלתי‭ ‬נלאית‭,‬ גיליון‭ ‬זה‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬רואה‭ ‬אור‭.‬

עוד‭ ‬רבים‭ ‬וטובים‭ ‬תרמו‭ ‬לגיליון‭ ‬זה - לכולם‭ ‬שלוחה‭ ‬ברכתי‭ ‬בדף‭ ‬התודות‭.‬

 

 

 

לרכישה